שם המתרגם/ת: רון קנטורוביץ' כיתה: יא4 עמודים: 350 הדמות: ALAN WESTLEY אלן ווסטלי זמן קצר אחרי ערב השנה החדשה של שנת 1939, אמי כבר הייתה עסוקה בכביסה, גיהוץ בגדים ואריזה של שתי מזוודות: אחת בשביל אחי, היינריך, ואחת בשבילי. לא הבנתי אז מדוע היא עצרה לסירוגין את עבודתה בבכי משום שהיינו אמורים לצאת רק לחופשה קצרה. כמו כן, העובדה שארזנו בגדים רבים כל כך בשביל חופשה קצרה הייתה תעלומה עבורי. במזוודה נארזו כל החפצים שהיו יקרים ללבי: האולר שלי, אוסף הבולים שלי, הספרים האהובים עליי וכל האביזרים הקטנים של ילדים בגיל 10. כשהגיע המועד לנסיעה, אחי ואני היינו נרגשים מאוד לקראת מסע ברכבת ליעד שהיה ידוע רק לאמי. אבי לא יכל ללוות אותנו אל תחנת הרכבת משום שהוא כבר גורש לפולין כמה חודשים קודם לכן יחד עם שתי האחיות שלי. אני זוכר שבאותו בוקר של חודש ינואר היה קר. אחי ואני היינו נלהבים, חוששים וגם קצת מפחדים.
קצת אחרי חצות עזבנו את הבית בסתר ועשינו את דרכנו לתחנת הרכבת של נירנברג. קיבלנו ניירות רבים עם הוראות מפורשות שלא לאבד אותם. נתנו לנו חבילות של אוכל שלוו בהמון חיבוקים, נשיקות ואמירות חיבה שבדרך כלל שומרים לאירועים מיוחדים כמו בר-מצוות.
אמרו לנו לא לעשות רעש כדי לא למשוך תשומת לב לכיוון הקבוצה שלנו. בכל פעם שמישהו השמיע צליל, הוא הדהד בתחנת הרכבת שהייתה כמעט ריקה.
פתאום הכול התרחש: הרכבת הופיעה, דלתות נפתחו, אמהות פרצו בבכי ללא שליטה, הורו לנו להתיישב במקומות, חיבוקים ונשיקות אחרונים ואז הפרידות, לנצח. | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
