שם המתרגמ/ת: עופר גור

כיתה: י"א7

עמודים: 55-56

הדמות: Anita Chard - אניטה צ'רד

אניטה צ’רד

(גרטזר, אולמבוק) סידני, אוסטרליה.

שמי היה אניטה גרטזר והייתי רק בת שמונה שנים. הייתי אחת מבנות המזל מכיוון שהייתי עם אחותי אווה  בת השלוש-עשרה. זו הייתה חוויה מפחידה ביותר, פתאום להישלח ולנסוע בהרבה רכבות לאורך דרך ארוכה.

הדבר הראשון שראינו בלונדון היה חדר ההמתנה הגדול של התחנה, שם חיכינו זמן רב שיאספו אותנו. כמעט כל הילדים כבר הלכו כאשר קרוב רחוק שלנו הגיע אחרון לאסוף אותנו. הלכנו לביתה של אמו המבוגרת. נתנו לנו לישון, ככל הנראה כעשר דקות ואז נלקחנו כדי להתאים לנו את תלבושת בית הספר החדש שלנו. החלק הכי כיף הייתה הנסיעה באוטובוס הקומתיים האדום שם ישבנו למעלה מקדימה, כמו שמעולם לא עשיתי וזה היה מרגש מאוד.

מאוחר יותר באותו לילה, קרוב משפחה שלנו לקח אותנו במכוניתו לקולג' בית  מקאולי שבצ'קפיילד סאסקס. כל מה שרציתי היה לישון אחרי המסע הארוך הזה. כאשר הגענו, נתקפתי בפחד הכי גדול שזכור לי. היו שם המנהל ואשתו לבושים בשחור. היא לבשה שמלה שחורה וארוכה והיה שם קמין ענקי פתוח. אני כל כך פחדתי שלרגעים אחדים חשבתי שישליכו אותי לאש הבוערת בעודי חיה.

גם כל השיחים המטפסים על הקיר לא היו מראה מלבב, למרות שלא הייתי בטוחה אם ידעתי מה הם היו בשלב זה.

נלקחנו לתוך המעון ושם למרות שהיינו עייפות חייבו אותנו להתרחץ באמבטיה עם שני אינצ'ים של מים ולפרוק את המזוודות. אם הבית הכניסה אותנו למעון מלא בנות כדי להיכנס לישון בחושך. איך יכולתי לדעת לאיזו מיטה להיכנס?

כל השמיכות והסדינים היו דחוסים בפנים. בשלב זה כבר  בכיתי אולם התבקשתי להיות בשקט כדי לא לעיר את כולם, אף על פי שלא הבנתי מילה באנגלית. זה היה יומי הראשון באנגליה - לא יום שמח במיוחד. נראה שפסיכולוגיה של ילדים  והבנה לילדים צעירים שזה עתה הופרדו מהוריהם לא היו מוכרים פה.

http://open.tean.ac.uk/bitstream/handle/123456789/596/Resource_2.pdf?sequence=2