שם המתרגם/ים: טלי ראטנר, מיקה מגל ודניאל גלבוע
עמודים: 296 - 297
הדמות: Harry Schramm

הארי שראם

(לייפציג), רמת השרון, ישראל

הגעתי לאנגליה ביוני 1939 מלייפציג עם אחי ואחותי הקטנה, שהייתה בת ארבע וחצי. אני הייתי בן עשר ואחי בן שמונה וחצי.

זכרונותיי

1. בית ספר אנגלי ראשון- בקולהם שבסאסקס. יום שלם!! תשע בבוקר עד ארבע אחה"צ!!
   מורה אישה- משמעת קפדנית- מרימים יד- 'האם אוכל לצאת גבירתי'!!
   קופסאות אוכל המכילות אוכל מוזר. כריך חסה/ מרמייט- נקניקייה מטוגנת קרה, פאי קר!! אבל לחמניות או עוגות!! השמחה, אוי השמחה!
   אלו היו יומיים באנגליה- נאמר לי שיש עוד ילד גרמני בבית הספר, כבר עם קצת ידע באנגלית. הבעיה הייתה שלא יכולתי להבין את הגרמנית שלו - הוא היה מוינה.

2. בית הספר השני היה "בילינגשארסט", בו אבינו המאמץ היה המנהל. בתור קווייקר הוא היה נגד עונש גופני. אך במקרים קיצוניים (מה אלו יכולים להיות ב-1939?) המנהל הבכיר נתן עשר מהטובות ביותר. במקרה אחד, קבוצה גדולה מאוד של בנים נמצאה בפרדס ליד בית הספר אוכלת תפוחים. באספת הבוקר של יום למחרת, המנהל ביקש מכל האשמים להזדהות ולעמוד בשורה על מנת שיכו אותם - אני הייתי אחד מהם. יותר מאוחר, כששאלו אותי למה עברתי דרך החור בגדר, אמרתי שהלכתי אחרי שאר הבנים. האנגלית שלי הייתה עדיין מאוד חלשה, אבל בירכו אותי על כך שהודיתי במעשיי וקיבלתי את העונש. זו הייתה הפעם הראשונה שהכו אותי בבית הספר, אך לא האחרונה.

3. חיים עם המשפחה האנגלית ממעמד הביניים היו מאוד שונים ממה שהייתי רגיל בביתי. ללא ספק, התוספת של שלושה ילדים זרים לבת בת האחת-עשרה וחצי שכבר הייתה להם, הצריכה טיפול מיומן. אני לעולם לא ביצעתי מטלת בית אחת בבית. לא היו לנו משרתים, אימא שלי עשתה הכל. פתאום הייתי צריך להציע את מיטתי, לעזור לנקות את כל הנעלים- אך גרוע מכך! הייתי צריך לנגב את הכלים- פעולה שחשבתי שהיא פעולה של נשים.

4. להסתגלות שלנו לחיים כפריים באנגליה יש זיכרונות נעימים מאוד. מציאת/חיפוש אחר טיפות השלג הראשונות בשלג של חורף 1939, לאחר מכן הרקפות הראשונות, תותי בר, קטיף אוכמניות, אגוזי לוז בגדר החיה, פטריות ועוד..

5. השפה האנגלית. בשל העובדה שנזרקנו לחברה דוברת אנגלית בבת אחת, אותי אפילו לקחו לבדי למשפחה אחרת על מנת שאפסיק לדבר גרמנית עם אחי ואחותי. האנגלית נקלטה לנו במהירות אבל גם שכחנו איך לדבר גרמנית. הצלחנו להגות בצורה נכונה אחרי שהתאמנו בזמן הארוחה על ה- ה', למה, מי ( th, why, who) ועוד….

6. כמובן שיש זיכרונות נעימים רבים מהשנים הראשונות באנגליה. ההליכה לשפת הים, פיקניקים בגשם, להכין תה עם הקומקום השחור מלא העשן, לשיר שירים כשהמילים שלנו לא נשמעו הגיוניות בגלל האנגלית שלנו, כמו:"עשרה בקבוקים ירוקים תלויים על הקיר", מסלולי קרוס קאנטרי במגפי גומי", ראשנים ועוד….

7. כילד רגיל בן עשר שבא מגרמניה, האמונות הפציפיסטיות של ההורים הקווייקרים המאמצים שלנו היו יותר ממוזרות בשבילי. כשההורים שלנו באו פעם אחת לבקר אותנו, אבי היה במדים של הצבא הבריטי ואני הייתי מאוד גאה בו. מאוחר יותר אימי סיפרה לי שהם ביקשו ממנו לבוא בפעם הבאה בלי המדים! כשיום אחד לא חזרתי ישר הביתה אחרי הלימודים ומצאתי את עצמי מאוחר בחושך, בשל השתתפותי ב"חלק מהמאמץ המלחמתי" של בית הספר גערו בי על כך. האנגלית שלי הייתה כל כך עלובה שלמדתי כמו תוכי כשדפקתי על דלתות וביקשתי ברזלים ישנים, קומקומים, נייר אלומיניום, נייר עיתון למאמץ המלחמתי בלי לדעת מה כל פריט היה, שלא לדבר על איך זה עזר למאמץ המלחמתי! הצלחתי להבין שהבעיה לא הייתה שהגעתי הביתה מאוחר, אלא ננזפתי כי הם היו נגד המלחמה!