שם המתרגמ/ת: לירן קילים

כיתה: י"ב5

עמודים: 258-259

הדמות: Eric Richmond

אריק ריצ'מונד
(רייכמן, וינה), לונדון, אנגליה

שמי היה אריך רייכמן מוינה. ב-10 בדצמבר 1938 הוריי לקחו אותי לווסטבאנוף לקראת נסיעתי להולנד ולאנגליה. הייתי בן 14 וזו הייתה משלחת הילדים הראשונה מוינה עם בנים ובנות באותו גיל.
אני זוכר אחת מהבנות בתא שלי. קראו לה אריקה פֿרק ואבא שלה היה רב בבית הכנסת טמפלגאסה במקום בו חגגתי את בר המצווה. האווירה ברכבת הייתה מוזרה, חלק מהילדים בכו, אחרים – שלא כל כך תפסו את העובדה שהם אולי לעולם לא יראו את אהוביהם שוב, פשוט שיחקו או שרו.
בילינו יומיים בנסיעה שלנו והגענו ב-12 בדצמבר להארוויץ', התארחנו במחנה נופש וורנר בפארקפילד ליד הים. בכל בקתת עץ היו רק שני ילדים והיה בהם מאוד קר ורטוב. במשך הלילה כולנו הוצפנו והיינו צריכים לעבור ללואסטפט לישון על רצפה בחדר נשפים של אחד מהמלונות.
היעד הבא היה דוברקורט, למחנה נופש מאוד גדול. חולקנו לקבוצות ואני זוכר שאב הבית שלי היה גבר שנקרא היברוק. כל יום ראשון מבקרים הגיעו לראות אותנו וחלק מהילדים אומצו כך.
בסופו של דבר עברנו לאיפסוויץ לבניין הכי ישן ומדכא ואז חלק מאיתנו הועברו ללונדון לאכסניות שונות. אני סיימתי עם חבר ישן מבית ספר , הנרי רוברטס (לשעבר הנס רוביצ'ק) באכסניית דרך סיינט מארקס בלונדון באזור.  היינו הראשונים שנשלחו לבית ספר מקומי יהודי ואז מצאנו עבודה. המכתבים שקיבלתי בכל שבוע מאימא שלי עד לפרוץ המלחמה היו קורעי לב. בכיתי עד שנרדמתי בכל לילה ואני בטוח שגם היא. הייתי ילד יחיד.  באופן אירוני סיווגו אותנו כ'משתייכים למדינת אויב" בגיל 16, והיו צריכים לדווח עלינו לתחנת המשטרה נוטינג היל גייט. חלק מהבנים שלנו נשלחו למחנות מעצר בקנדה. בוודאי הצגתי מראה עגום לשוטר שראיין אותי, הוא נתן לי ממתק ושלח אותי חזרה לאכסניה.