Educational Meterials

שם המתרגם: כפיר דג
כיתה: יב4
עמודים: 207-208
הדמות: Sonja Marco

סוניה מרקו

(יורה, וינה) , לוס אנג'לס,  ארה"ב

היציאה מווינה ב 1939, כשהייתי בת שתיים עשרה, הייתה צעד פתאומי להשאיר נעורי מאחור. הייתה לי הרגשה נוראית שלא אראה את הורי שוב שלמעשה התממשה לרוע המזל.

בתחנה ברחוב ליברפול קיבלו אותי בברכה אחותי ודודי. אחותי הקדימה אותי בכמה חודשים לאנגלייה. גרתי עם בני דודי רוז וסיד ובנם הקטן, מרטין. הלימודים שלי המשיכו בבית הספר היסודי מאונט פלזאנט ליין בקלאפטון, לונדון. במסגרת בית הספר פוניתי לבישופ סטרטפורד ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

כשהגעתי לגיל ארבע-עשרה, הוחלט שהגיע הזמן שאחפש עבודה. שלוש השנים הבאות היו מהבלתי נשכחות ביותר בחיי כאשר גרתי במלון בסמטת וילסדן 235 בלונדון. אם הבית, גברת כהן, הייתה גברת נחמדה ובעלת יכולות שנאלצה גם היא לעזוב את גרמניה בלחץ. היינו בערך שלושים וחמישה מבוגרים-צעירים, בנים ובנות שמצאו את עצמם ביחד בזמן ההתקפה. אני מתמלאת ברגשות חיבה כאשר אני נזכרת בחיי שם. הזמנים שם לא היו ללא לחצים, אבל האחווה, התמיכה שנתנו זה לזה, עזרה לנו, לאנשים הצעירים. נוצרו חברויות שהחזיקו עד עצם היום הזה.

הלכתי לבית ספר-ערב  כדי לקדם את ההשכלה שלי. העבודה הייתה במפעל בגדים קטן. למדתי מקצוע. שם פגשתי את בעלי היקר, סול, שנולד בלונדון. נישאנו ביולי 1947. בבוא הזמן, פתחנו עסק משלנו. הבן שלנו, אלן, נולד ב 1950 ובתנו, דניס, נולדה ב 1953.

למרות שהיינו מבוססים היטב ושהיו לי חברים יקרים רבים, החלטנו ב 1959 להצטרף לשתי אחיותיי בלוס אנג'לס, קליפורניה. כבר מהיום הראשון אהבנו את קליפורניה עם אור השמש ודרך החיים שלה ואנחנו עדיין אוהבים אותה. עבדנו במשך שנים רבות ועכשיו אנחנו בפרישה חלקית. יש לנו שתי נכדות נפלאות מבתנו. הבן שלנו עדיין מחפש! אני בת מזל שיש לי חברים קרובים, חלקם מהאכסניה, שגרים איתי בלוס אנג'לס.