שם המתרגמת: נויה וולובסקי דוב לוי (וינה), אשקלון, ישראל היינו משפחה של חמש נפשות כשהיטלר כבש את אוסטריה. הייתי בן 15, שתי אחיותיי היו בנות 13 ו- 12. כשההורים שלי הבינו שהיינו בסכנה, הם ניסו להוציא אותנו הילדים מהמדינה. הייתה שמועה על שליחת 50 בנים לישיבה באנגליה, אבל נראה שהוועדה שהתעסקה עם זה משכה את הזמן ושום דבר לא יצא מזה. אז, ב-10 בנובמבר 1938, אבי נעצר. אחרי כמה שבועות הוא שוחרר וקיבל שבועיים לעזוב את המדינה. רק אז שמענו על הקינדר-טרנספורט לאנגליה שדוקטור שונפלד* אירגן. הוא קיצר את התהליך ולא נח ימים ולילות עד שהוא הצליח לקבל את ההיתרים עבור 500 ילדים. הורינו רשמו אותנו ועזבנו את וינה ב- 12 לדצמבר 1938. 4 ימים לאחר מכן, בשבוע של חנוכה, הגענו לאנגליה. בין הילדים במעבר הייתה מי שבסופו של דבר נהייתה אשתי, אחותה, ובת דודתי הקטנה. ללא האיש הנפלא הזה, רבי דוקטור שונפלד, מה היה קורה ל-500 הילדים האלה? מכיוון שתיכון אביגדור היה סגור בגלל חנוכה, העבירו אותנו לשם באופן זמני עד שנוכל לעבור למקום אחר. הילדים הצעירים נלקחו לבית הפרטי של הרב דוקטור שונפלד, ששם הוא ומתנדבים אחרים שמרו עליהם. וועדות הפליטים, שהיו אמורות לעזור לפליטים, סירבו לעזור לנו, בטענה שדוקטור שונפלד, שהביא אותנו, צריך לשמור עלינו בעצמו. עד היום הזה, אני לא מבין מדוע ה"מוסד" סירב לשתף פעולה עם האיש שהציל את החיים שלנו. בינתיים כמה ועדות בתי כנסת נוצרו; הם העבירו אותנו לאכסניות. בהתחלה מוקמתי באכסניה בדרך רולדשיפ 65. אחרי זה רשמו אותי לאכסניה בדרך רקטורי 44 עד שפונינו עם בית ספר התיכון היהודי בפרוץ המלחמה. שתי אחיותיי, אשתי לעתיד ואחותי מוקמו באכסניית וול-רן, שמומן על ידי ועדה מאוחדת של ה"גרוב ליין" ובית כנסת דרך אגרטון. בת דודתי הקטנה בת 5 אומצה על ידי משפחה. אבל אחרי כמה חודשים המשפחה הזאת שלחה אותה בחזרה לרבי שונפלד. כשפונינו לשפרד עם התיכון היהודי, האכסניה שלנו בדרך רקטורי ננטשה וכל הרכוש שלנו שהצלחנו להביא מהבית נגנב או נהרס. הרב שונפלד לקח אותנו בחזרה ונתן לנו בגדים, קצת כסף ועוד דברים. כשהתחלתי לעבוד כשוליה אחרי שעזבתי את התיכון היהודי בשפרד ולא הרווחתי מספיק בשביל לשלם על לינה, הרב שונפלד תמך בי כספית עד שהרווחתי מספיק בשביל לשלם לו. כשחזרתי ללונדון לקראת סוף המלחמה והתחלתי לעבוד כנגר, הוא עזר לי שוב כששכר אותי כמורה בתלמוד תורה קטן במקום שלו בפארק אמהרסט 86. כשעזבתי לישראל ב- 1951 הוא ניסה לשכנע אותי להיות מורה כי הצלחתי בתפקידי בתלמוד תורה. בסוף קיבלתי את העצה שלו ועד היום אני לא מתחרט על זה. הוא ביקר אותנו לפני כמה שנים כשהיינו בחופשה בירושלים וכשאשתי הזכירה לו מה הוא עשה בשבילינו, שהוא למעשה הציל את חיינו, הוא לא רצה לשמוע על זה. "תשכחו את מה שהיה" הוא אמר. אבל אנחנו לא שכחנו. לששת הילדים שהוא לקח מהגיהינום הנאצי כיום יש בסך הכל 40 ילדים ונכדים. אנחנו מקווים שיהיו עוד הרבה. אנחנו תמיד נזכור את האדם הנפלא הזה, שהקריב הרבה בשביל להציל אלפי ילדים, בשביל לתת להם בתים חדשים ולהפוך אותם לנכס לעם ישראל. * למידע נוסף אודות הרב שונפלד: http://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%206003.pdf | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
