שם המתרגם/ת: רון קנטורוביץ' הארי האריסון (נאדל, ברלין), אנגליה כפי שסופר על ידי לסלי ברנט הארי האריסון נפטר בגיל 79. עולה השאלה: מדוע יש לציין אירוע מסוים זה, שכן במובנים רבים אין שום דבר יוצא מן הכלל בנוגע אליו. עם זאת, בשני אירועים בחייו נהג האיש הצנוע ויפה הנפש הזה באומץ ונחישות ראויים לציון. הארי נולד בשם היינץ נאדל לזוג הורים יהודי בברלין והפך למורה ולמחנך, עם כישרון לריצה במרחקים בינוניים. בסופו של דבר הוא הפך לאב בית ולמורה בבית היתומים היהודי ברובע פנקו בברלין, והיה זה אותו המקום שבו, בקיץ של שנת 1938, הציג הארי אומץ לב עליון. חודשים ספורים לפני אירועי ליל הבדולח, הידוע לשמצה, בית היתומים הותקף על ידי אספסוף מאורגן, וקומת הקרקע, שכללה בית ספר ובית כנסת, נבזזה. הילדים נמלטו באימה לחלקים מרוחקים של הבניין וניסיונות ליצור קשר עם המשטרה נכשלו באופן מסתורי. בזמן שהאספסוף התפרץ במעלה גרם המדרגות הגדול, הארי פנה להיפגש אתם – כמעט לבדו, אך עם ילד קטן בזרועותיו. האנשים עצרו את צעדיהם, מופתעים, ובזמן הפוגה זו עלה בידי הארי להזכיר להם בנחת שהם פלשו לבית יתומים. הוא ביקש מהם לא להבהיל עוד את הילדים ולהואיל בטובם לעזוב, מה שבאופן לא יאומן האנשים אכן עשו. הארי הצליח לברוח עם אחיו לאנגליה מעט לפני פרוץ המלחמה. הוא הצטרף לחיל החלוץ ועבר מאוחר יותר לחיל המודיעין כשהדבר נעשה אפשרי עבור "זרים ממדינות אויב". היחידה שבה שירת נכנסה למחנה בלזן ב־15 באפריל, 1945. מאוחר יותר קיבל שבחים מפי המפקד שלו על הדרך שבה עזר לשקם מראית עין של סדר בכך שהקים בית ספר לילדים ששרדו, הנחה את המופע הראשון שהועלה בידי השורדים במחנה ועזר בפינוי 500 אנשים חולים לשוודיה. לאחר המלחמה הוא עבד במשך מספר שנים עם בנו של האדריכל של פרויד והועסק מאוחר יותר בתור פרשן ומתורגמן, ולבסוף עבד כעוזר למנהל חברת ציוד ומיכון. לאחר מכן, עם ספריו, אהבתו לאופרה ועניין מחודש באתלטיקה, הוא חי בשלווה במשך יותר מ־30 שנים בחברתו של אדוארד האריסון, שמשפחתו התיידדה עם הארי כאשר התיישב באנגליה, ולאחר מכן אימץ את שמם. אין זה מפתיע שהארי, שהוריו נספו בשואה, סבל מאוחר יותר מהסיוטים המחרידים ביותר. אפילו כמה מחבריו הקרובים ידעו מעט מאוד על פועלו לפני ובמהלך המלחמה. אני ידעתי מכיוון שהייתי אחד מהילדים בבית היתומים ההוא. הודפס מחדש ברשות מעיתון The Guardian, ב־20 בנובמבר, 1989. | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
