שם המתרגמת:קורל גרופר כיתה: י"ב3 עמודים: 114-115 הדמות: Laura Gabriel לאורה גבריאל (אייכנגרון, גלזנקירכן) ניו ג'רזי, ארה"ב אני זוכרת את הוריי וסביי נפרדים מאיתנו בתחנת הרכבת - הוריי מבטיחים לנו שנתאחד שוב, וסבתי בוכה; היא וסבי מתו בטרזיינשטט- זאת הייתה הפעם האחרונה שראינו אותם. הזכרונות מהנסיעה ברכבת וחציית התעלה מעורפלים במוחי כיום, אך אני כן זוכרת את ההרגשה של להתכנס עם כל הילדים האחרים במסדרון גדול, היכן שחיכו לנו הורינו המארחים. כשקראו בשמי, בורכתי לשלום עם חיבוק חם מגברת במעיל פרווה ובעלה - אסתר וג'ק בנאבו מצפון פינצ'ליי. אחי נשלח למכר שלהם - כך שיכולנו לשמור על קשר. לקחו אותי הביתה לצפון פינצ'ליי לפגוש את אחיי ואחיותיי החדשים: ג'ון בן השש- עשרה, פגי שהייתה בדיוק בגילי, טד בן השש ואן בת החמש. אז האנשים המדהימים והאדיבים האלו החליטו לקחת ילדה פליטה נוסף על ארבעת ילדיהם. פגי, זמן קצר לאחר יום הולדתה השניים- עשר, הייתה לבושה בשמלת ערב ורודה, מעליה עליונית וכובע של בית ספר, בדרכה לריקוד בבית הספר. התרשמתי מאוד. בזכות היכולת של הוריי לראות קדימה, קיבלתי שיעורי אנגלית פרטיים, כך שהייתי יכולה לשוחח, אם כי לא באופן שוטף בדיוק, עם משפחתי החדשה. ביום שלאחר הגעתי, פגי ואני הלכנו לקולנוע, דבר שלא היינו רשאים יותר לעשות בגרמניה. אני עדיין זוכרת את הסרט: "הגיל הזה" בכיכובם של רוברט סטאק ודיאנה דורבין שרים לי את השיר "משלי", זה היה הסרט הכי טוב שראיתי כי הייתי חופשיה להיכנס לקולנוע וליהנות מהסרט ללא פחד.
מה שעשה את החוויה שלי עם משפחתי החדשה לאף יותר יוצאת מן הכלל היה שפעם אחת הסברתי להוריי המארחים את הדילמה של הוריי לחכות לקבלת הוויזה האמריקאית. הם השיגו עבורם היתר לשהות באנגליה בזמן תקופת ההמתנה. מר בנאבו אפילו נתן לאבי עבודה בעסק שלו. אז שלושה שבועות לפני שהמלחמה החלה הוריי הגיעו לאנגליה הודות להוריי האומנים האדיבים. אחי הצטרף אליהם בלונדון אך אני נשארתי עם המשפחה האנגלית שלי - הלכתי עם פגי לבית הספר - עד שיצאנו אל ארצות הברית באוקטובר 1940. ביליתי סופי שבוע אצל הוריי ואת ימי השבוע העברתי אצל משפחתי האחרת.
במהלך כל השנים הללו שמרנו על קשר. מר וגברת בנאבו נפטרו בשנות השמונים המוקדמות, אבל הם ביקרו אותנו בארצות הברית בשנות החמישים, ובעלי ואני עזרנו להם וחגגנו להם חמישים ושישים שנות נישואים. פגי, כעת מרגרט האלט ובעלה טוני, עדיין כמו אחות עבורי - ביקרנו אחת את השנייה מעבר לאוקיינוס האטלנטי מספר פעמים ואנחנו בקשר מתמיד. ג'ון שבמהלך שירותו הצבאי ביקר אותנו בזמן המלחמה; אני גם בקשר עם שאר הילדים.
דבר מעניין נוסף: רק מר בנאבו היה יהודי במשפחה! הודות להזדמנות פז - חיי השתפרו לחלוטין בזכות האנשים המדהימים האלו - וחיי הורי ניצלו. למידע נוסף: | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
