שם המתרגם/ת: לירון ברגר

כיתה: י"א 4

עמודים: 376

הדמות: Leo Bergman

ליאו ברגמן

(לודווינגסהאפן), קוסיליי, וסט מידלנדס, בריטניה

באוקטובר 1938 לא גורשתי לגבול הפולני מכיוון שאבי העמיד פנים שאין לו דרכון.

ב"ליל הבדולח" ראיתי את בית הכנסת שלנו עולה באש, ואת הבית והחנות שלנו נבזזים ומנופצים.

ב-­5 לינואר 1939 עזבתי את לודווינגסהאפן עם אחי הבכור, אחרי שאמנו החורגת סידרה את יציאתנו עם הקהילה היהודית. הגענו להארוויץ' ביום למחרת, אחרי מסע דרך גרמניה והולנד – שם אספנו עוד ילדים בתחנות שונות. אחי ואני נשארנו בדוברקורט עד שנבחרנו על ידי משפחה יהודית מניו קרוס שבלונדון.

אחרי מספר חודשים בלונדון עם המשפחה הזו, נשלחנו להוסטל במרגייט. ביוני 1940 ,לאחר נפילת צרפת  פינו אותנו לצ'ייס טראס ליד וולסול במערב מידנלנד. שוב נבחרנו, הפעם על ידי משפחה אנגלית. לאחר מספר חודשים הועברנו למשפחה אחרת פעם נוספת, שם התגוררנו עד גיל ארבע- עשרה. בתקופה המאוחרת של המלחמה מורה יהודי מברמינגהם ביקר אותנו בסופי השבוע והעביר לנו שיעורי עברית, ובנוסף נתן לנו פחיות שימורים של בשר כשר. הוזמנתי להישאר בברמינגהם לקראת בר המצווה שלי.

בגיל ארבע-עשרה עזבתי את בית הספר ואת צ'ייס טארס, והתקבלתי לעבודה בברמינגהם בתמורה לפאונד אחד בשבוע, ומצאתי מגורים בברמינגהם.

ב-1948 ,בגיל עשרים, התנדבתי למח"ל כדי להצטרף לצבא הישראלי. עזבתי את הצבא במאי 1949 והתקבלתי לעבודה בבית הזיקוק בחיפה.

ב-1950 חזרתי לאנגליה ופניתי לעסוק בעבודות שונות.   ב-1954 פגשתי אישה צעירה בברמינגהם והתחתנתי איתה ב-1956 .השתקענו בקוסליי ומאז אנחנו גרים פה. יש לנו שני ילדים גדולים.

ב-1957 הצטרפתי למחלקת הכספים  של השלטון המקומי ועבדתי בשירות ציבורי במשך שלושים ואחת שנים, כאשר ששת השנים האחרונות היו כפקיד במחלקת הכספים של פוליטכניק בברמינגהם.

זה בקצרה מה שקרה לי מאז שבנס ניצלתי מהגורל הנורא שפקד את רוב בני משפחתי.