שם המתרגם/ת: אלעד רון
עמודים: 21,24
שם הדמות: Barth Anneliese

אנליזה בארת

(באומן, לייפציג), רוגבי, בריטניה

סבי מצד אמי עזב את אנגליה לפני יותר ממאה שנה והתיישב בקמניץ, כיום במזרח גרמניה. הוא נשא גברת בת דנציג שלא חיבבה את אנגליה. בחלוף הזמן, נולדו להם ארבעה ילדים, ואמי הייתה השלישית. בשנות נעוריה ליווה אותה אחיה הגדול אל גילינגהאם שבקנט, שם נשארה עם דודתה ודודה כשנה. היא אהבה את דודניה, אך לא הוסיפה לראותם שוב. בניגוד לכך, סבי ואחיו התכתבו בקביעות ועל כן כל החדשות הגיעו אליהם מעבר לים.

כשהתרבו הצרות בגרמניה אחת מהדודניות שבקנט, שכעת נשואה לרופא בדרום וויילס, הזמינה את אחותי ואותי להישאר עמם, אך ההזמנה נדחתה על ידי השגריר בדרזדן. הדבר היה ביוני 1938.

אז פנתה 'דודתי' שבוויילס אל חבר הפרלמנט באזור שלה, שסיפק לה אשרות כניסה לאחותי ולי.

בינתיים, אירע ליל הבדולח ואחותי ואני הוסתרנו בביתם של ידידים לא-יהודים. בית ספרנו נסגר והורינו החלו להתכונן לעזיבתנו.

משום שהוריי, ובמיוחד אמי, היו פעילים ב"בני ברית" הוצע לנו מקום במשלוח הילדים הראשון, בתנאי שנהיה מוכנות תוך עשרים וארבע שעות!

באותו רגע האומץ של הורי הכזיב והם ביקשו זמן נוסף. אני סבורה כי המשלוחים הבאים נבעו ממקרים עצובים עד מאוד ומצורך נואש בעזרה, ולא היינו עוד ראויות להם.

בסביבות חג המולד, הגיעו אשרותינו וצורפנו למשלוח, מוקדם בפברואר 1939.

היינו מלאות תקווה וציפייה, היות וקראנו רבות על החיים באנגליה והיינו רהוטות למדי בשפתה.

באמסטרדם פגשנו בדודה ובדוד שחיו שם שנים מספר. אחר כך בהוק-ואן-הולנד פגשנו בדודה נוספת, שלאחרונה הגיעה לאנגליה. באותו היום הועלינו על רכבת לקרדיף להיפגש עם הורינו המאמצים. הורינו הביולוגיים קיבלו לבסוף את אשרות הכניסה ותכננו לבוא לאנגליה בחמישה בספטמבר. המלחמה החלה בשלושה בספטמבר. לא הוספנו לראותם שוב.

אם כן גדלנו בעמק רונדה, הרחק מפצצות ומפליטים אחרים. שתינו סיימנו את לימודינו באוניברסיטת קרדיף. עבדתי שנים מספר, ראשית באקסטר שאירחה שתי משפחות יהודיות, ולאחר מכן בקובנטרי, עם קהילה גדולה יותר. כאן הכרתי את בעלי, רופא כללי ברוגבי, וכאן חייתי מאז.