שם המתרגמ/ת : אנסטסיה דובוב עמודים: 15 הדמות: Gerta Ambrozek גרטה אמברוזק (ג'סם, וינה), ניו-יורק, ארה"ב הרכבת יצאה מווינה בשעות הערב המוקדמות. אבי שם את המזוודה הקטנה שלי מעל המושב ונאלץ לרדת מהרכבת. אנחנו הילדים הצטופפנו ליד החלון כדי לקבל את ההוראות האחרונות. למרות הדמעות השקטות, לא תפסנו את חוסר התקווה הנואשת של האנשים שנשארו מאחור. הכי צעיר מבין הילדים היה בן שלוש והבוגר ביותר היה בן 14. הרבה מהילדים היו מבולבלים מכיוון שלא הבינו מדוע הם עוזבים את בתיהם ואת הוריהם, בזמן שלאחרים זה נראה כמו יציאה לאי רחוק ורומנטי. מפאת סקרנותנו דמיינו את אנגליה אם כי על פי תמונות סטראוטיפיות. דמיינו שכל האנגלים הלכו בלבוש כמו של שרלוק הולמס או כמו הבנות האנגליות הצנועות שראינו בהעתקים ישנים של "הטטלר". לנו לא היה כל כך ברור מדוע הורינו, העומדים בקבוצות קטנות על הרציף, מתייפחים חרישית.
חודשיים לפני כן, אחותי לילי פרסמה מודעה בעיתון האנגלי "לונדון טיימז" ונסעה לאנגליה עם חברה נוספת. היא השיגה עבודה כחדרנית וחברתה כטבחית. אף אחת מהן לא ידעה להכין אפילו ביצה או להציע מיטה. ההכנה היחידה שלהן לחיים החדשים היו כמה שיעורים אינטנסיביים באנגלית. לילי מצאה לי פטרונים דרך מודעה אחרת שפורסמה ב"לונדון טיימז", זוג קשישים אשר ילדיהם בגרו וכבר לא גרים בבית.
עברו שש שנים לפני שזכיתי לראות את הוריי שוב. עזבתי אותם כילדה וכשבפעם הבאה שפגשתי אותם הייתי אישה נשואה. למידע נוסף: עדותה בע"פ שמורה במוזיאון השואה האמריקאי: http://collections.ushmm.org/search/catalog/vha12715 קישור לסיפורה באנגלית במוזיאון היהודי בברלין: http://www.jmberlin.de/exil/en/kindertransporte_quelle.html | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
